פסק-דין בתיק ה"פ 18003-10-10

זוהי תובענה בה עותר המבקש להורות שהדירה ברחוב נריה צבי 1 בפתח תקווה הידועה כגוש 6715 חלקה 9 (להלן:-" הדירה") מעולם לא הייתה בבעלותה של המשיבה 3 (להלן:-" המשיבה") אלא בבעלותם המשותפת של המשיבים 1-2.

1.         רקע:

(א)                      המבקש, רו"ח במקצועו ובעל משרד לראיית חשבון, שימש כרו"ח של חברות שהיו בבעלותו של אביו של המשיב 1 מר יוסף לוי (להלן:-" האב"). החברות קרסו ומצויות כיום בהליכי כינוס נכסים. המבקש הגיש בשנת 2007 תובענה כספית בבית משפט השלום בהרצלייה נגד המשיב 1 (להלן:-" המשיב") בגין חובות שכר טרחה. בפסק דין שניתן ע"י בית משפט השלום נקבע שעל המשיב לשלם את שכר טרחתו של המבקש, אך המשיב לא עשה כן ולכן פתח המבקש נגדו בשנת 2009 תיק הוצאה לפועל שמספרו 26-10038-09-9. נכון למועד הגשת התובענה דנן עומד חובו של המשיב על סך 367,165 ש"ח. המשיבה 2 היא אשתו של המשיב והמשיבה 3, בתו (להלן:-" המשיבה").

(ב)                      המשיב הגיש בקשה לחקירת יכולת ורשם ההוצאה לפועל קבע לכתחילה שעליו לשלם תשלומים בסך 750 ש"ח לחודש. המשיבים זומנו לחקירת יכולת נוספת לבקשת המבקש לאחריה הוחלט להגדיל את התשלום החודשי למבקש לסך של 2,500 ש"ח. קיימת מחלוקת באשר להחזר החוב על ידי המשיב נכון להיום, אך אין מחלוקת שעדין קיים חוב.

(ג)                        נושא התובענה הוא הדירה הנ"ל שנרכשה בשנת 2005 ונרשמה על שם המשיבה, אך המימון לה בא מכספי המשיבים 1-2 והם העושים בה שימוש בלעדי. לטענת המבקש, כל הנ"ל מעשה במטרה "להבריח נכסים" של המשיב מפני המבקש. נוכח האמור, הגיש המבקש את התובענה דנן יחד עם בקשה להטלת עיקול זמני. המשיבים הגיבו לתובענה ולבקשת העיקול. ביום 12.10.10 ניתן על ידי כב' השו' פלאוט עיקול זמני על הדירה, ולאחר דיון מקדמי שהתקיים לפני ביום 9.1.11 נקבע התיק העיקרי לחקירת מצהירים.

(ד)                      לאחר סיום הראיות ואף לאחר הגשת הסיכומים הוגשו על ידי שני הצדדים בקשות להוספת ראיות: ביום 28.3.11 הגיש המבקש בקשה להוספת ראיה. המשיבים התנגדו לבקשה זו ובהחלטתי מיום 3.5.11 התרתי את צירוף הראיה ובמקביל התרתי למשיבים להביא ראיות מטעמם הנובעות מהיתר זה. ביום 25.5.11 הגישו המשיבים 1-2 ראיות נגדיות מטעמם. המבקש הגיש התנגדות לצירוף הראיות. ביום 17.8.11 הגיש המבקש בקשה נוספת להוספת ראיה, תביעת חוב שהגיש המשיב נגד חברת מגדלי יוסף לוי ובניו בפירוק (שהיתה בבעלות האב) בתיק פש"ר 1064/07 (להלן:-" הבקשה הראשונה להוספת ראיה"). המשיבים התנגדו לצירוף ראיה זו. ביום 16.10.11 הגישו המשיבים 1-2 בקשה להוספת ראיה מטעמם, תביעת חוב שהגיש המבקש במסגרת הסדר נושים לאחת החברות (להלן:-" הבקשה השנייה להוספת ראיה"), המשיב התנגד לה. החלטתי בבקשות אלו תינתן במסגרת פסק דין זה.

לאחר שנחקרו הצדדים לפני והוגשו סיכומיהם הגיעה העת ליתן פסק דין. 

2.            טיעוני צדדים:

טענות המבקש:

(א)               בדירה מתגוררים המשיבים 1-2 אך היא נרשמה במרשמי המקרקעין על שמה של המשיבה בשנת 2005, עת היתה חיילת כבת 19, בעוד שהמשיבים 1-2 הם העושים שימוש בלעדי בדירה ונוהגים בה "מנהג בעלים", וכל מטרת הרישום - היא הברחת רכוש המשיב כדי להימנע מפירעון חוב פסוק.

(ב)               המבקש מציין שהמשיבים מכרו דירה קודמת שהייתה בבעלותם ברחוב היבנר 16 בפתח תקווה (להלן:-" הדירה ברח' היבנר"), מתוך רצון להעלים את כספי המכירה, שכן כבר באותה עת מצבו הכלכלי של המשיב החל להתערער בעקבות הידרדרות במצבן של החברות בבעלות האב, שם שימש המשיב כמנהל. המשיבים 1-2 רכשו, כביכול, עבור המשיבה את הדירה אלא שהם אלה שמתגוררים בה מיום רכישתה, בתחילה גם המשיבה התגוררה בה, אך לאחר מכן ועד היום בלעדיה. משך כל תקופת מגוריהם בדירה משלמים המשיבים 1-2, כביכול, שכר דירה למשיבה עבור השימוש בנכס אך בפועל דמי שכירות אלה משמשים להחזר משכנתה אותה נטלה המשיבה, כביכול, לרכישת הדירה.

(ג)                 המבקש מציין עוד שהמשיבים אמנם טענו למקורות מימון שונים ששימשו לרכישת הדירה אך לא הציגו כל מסמך שיתמוך בטענותיהם. כך לא הוצגה כל אסמכתה אודות ההלוואה לגביה טוען המשיב שנתן למשיבה, צוואה או לחילופין, צו קיום ירושה לאם המשיבה 2 שלפי טענות המשיבים, ציוותה שהמשיבה תהיה זכאית לרשת את כספיה והם שימשו לרכישת הדירה.

(ד)               לבסוף טוען המבקש, שהסכם השכירות שנעשה עם המשיבה הוא הסכם למראית עין. הראיה לכך היא שלא צוין בהסכם תאריך סיום והסכומים שישולמו מכוחו אינם צמודים למדד כלשהו. כמו כן, הסכם שכירות זה לא הוצג לרשם ההוצאה לפועל אלא צורף לראשונה לתשובת המשיבים להמרצת הפתיחה והדבר מעיד שהסכם זה לא בוצע בפועל.

טענות המשיבים:

(א)                בפי המשיב טענות כלפי המבקש בכל הנוגע לאמצעים שנוקט המבקש כלפיו לגביית החוב. לדבריו, המבקש בוחר לגבות את שכר הטרחה אותו חבות לו חברות שהיו בבעלות אביו, שהוכרז כחסוי, רק ממנו ולא מיתר אחיו, שמונה במספר. המשיב יחד עם שני אחיו, דוד ויעקב לוי, חתמו על ערבות לאביהם, שלשיטת המבקש, היא המהווה את הבסיס לתביעותיו נגד המשיב, אך חרף האמור בוחר המבקש לנהל הליכים רק נגד המשיב.

(ב)                המשיבים מתארים ארוכות הן בתשובתם לתובענה הן בסיכומיהם את נימוקיהם לכך שלא קיים כל חוב של המשיב כלפי המבקש שכן המבקש שימש משך תקופה ארוכה כרו"ח של החברות שהיו בבעלות האב והחייבות בשכרו הן החברות ולא המשיב. המשיבים מלינים גם על גובה השכר אותו דורש המבקש וטוענים כי שטר ההתחייבות עליו חתם המשיב לדרישת המבקש נחתם בכפייה ומשכך לא ניתן לחייבו בגין חתימה זו.

אדגיש ואומר כבר עתה כי איני נדרשת לטענות אלו של המשיבים מהטעם שמדובר בחוב פסוק שנפסק לחובת המשיב בבית משפט השלום בהרצלייה, גם אם ניתן בהעדר הגנה מטעמו. לו סבר המשיב שאין הוא החב בשכר הטרחה של המבקש או ששכר טרחה זה מופרז, היה עליו להגיש ערעור על פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בהרצלייה או לנקוט כל הליך חוקי אחר ובו לשטוח את טענותיו. אין הוא יכול עתה לחלוק, במסגרת תשובתו לתובענה דנן, על סכום חוב שנפסק זה מכבר בפסק דין חלוט. מסיבות אלו איני נדרשת גם לטענות המשיבים אודות סכסוך שנתגלע בין המשיב לאחיו ומניעיו של המבקש, ככל שאלה קיימים, לתבוע אך את המשיב בעוד שאחים נוספים חתמו אף הם על כתב הערבות. כן איני נדרשת למחלוקת הקיימת האם המשיב שימש כמנהל, כטענת המבקש, או כעובד שכיר בלבד, כטענתו ועל כן אין הוא חב באופן אישי בחובות החברות. כל הנדרש עתה להכריע היא אך השאלה האם הדירה נרכשה בכספי המשיבים 1-2 ולשימושם אך נרשמה על שם המשיבה ורישום זה אינו משקף את הבעלות האמיתית בדירה, אם לאו. בהתאם יש לבחון האם נחתם עם המשיבה חוזה שכירות למראית עין, והכל במטרה שנושי המשיב, לרבות המבקש, לא יוכלו להיפרע ממנה. לשאלות אלה אתייחס בהמשך, ולכן לא אסקור את טענות המשיבים שאינן רלוונטיות להליך דנן.

(ג)                  באשר להסכם המכר טוענים המשיבים שהוא נחתם לפני 5-6 שנים שעה שמצבו הכלכלי של המשיב היה יציב ביותר כמו גם מצבן של החברות בבעלות האב. המשיבים 1-2 מתארים שבשנת 2004, עת הייתה המשיבה חיילת, נוצרה הזדמנות כלכלית לסייע לה לרכוש דירה שתשמש אותה בעתיד: המשיבים 1-2 התעניינו ברכישת הדירה שהייתה באותה עת לקראת סיום בנייתה, אמה של המשיבה 2 נפטרה והותירה אחריה פיקדון בסך 400,000 ש"ח מבית לדיור מוגן בו התגוררה טרם מותה. כמו כן, סמוך לחודש אוגוסט 2003 החליטו המשיבים 1-2 למכור את דירת מגוריהם ברח' היבנר, וחלק מכספי המכירה שימשו גם לרכישת הדירה למשיבה 3. נוכח כל האמור לעיל רכשו המשיבים 1-2 ביום 18.5.04 דירה עבור המשיבה ברחוב פינסקר בפתח תקווה (להלן:-" הדירה ברח' פינסקר") בסך 800,000 ש"ח מחברת יוסף לוי ובניו בע"מ, בבעלות האב. לצורך הרכישה נטלה המשיבה הלוואת משכנתה בגובה 665,000 ש"ח והמשיב חתם ערבות למשכנתה. כמו כן, המשיבים 1-2 שילמו את יתרת הסכום בסך 140,000 ש"ח בחודש יוני 2004 מתוך הכספים שקיבלו ממכירת הדירה ברח' היבנר עד אשר הועברו כספי החזר הפיקדון של אמה של המשיבה 2, מתוכם הוחזר להם הסכום שהלוו למשיבה 3.

סמוך למסירת החזקה בדירה ברח' פינסקר החלה המשיבה להשכירה עבור דמי שכירות חודשיים בגובה 2,700 ש"ח. כספים אלה שימשו להחזר הלוואת המשכנתה, כשאת יתרת התשלום עבור המשכנתה (בסך 1,000 ש"ח לחודש) שילמו מהמשיבים 1-2 למשך כשנה.